אחרי הסיפור המרתק של פענוח כתב החרטומים המצרי, פרופ' יורם כהן ממשיך אל האתגר הגדול הבא: כתב היתדות של מסופוטמיה. אם את ההירוגליפים כולם הכירו מהמונומנטים גם כשלא ידעו לקרוא אותם, על כתב היתדות איש לא ידע דבר — לא איך קוראים אותו, לא איזו שפה הוא מקודד, ולא כמה שפות מסתתרות בו.
השיחה עוקבת אחר הדמויות שפיצחו את החידה, ובראשן אדוארד הינקס — כומר אירי מלומד מהפריפריה, שנחשב תמהוני עם רעיונות משוגעים, אך הצליח לקרוא מתוך הכתובות האשוריות שמות שכל קורא תנ"ך מזהה: חמת, צור, צידון, עזה, אשקלון, לבנון, מצרים, פרת, חידקל ונינווה.
הפרק עוסק גם בספקנות שליוותה את הפענוח, באימות שהוכיח כי מדובר בקריאה אמיתית ולא בקשקוש, ובמה שנפתח בעקבותיו: ספריות שלמות של טקסטים אשוריים ובבליים ששינו את הבנת המזרח הקדום.
מהחרטומים אל היתדות
נקודת הפתיחה היא פריצת הדרך של שמפוליון בפענוח הכתב המצרי. פרופ' כהן מסביר איך ההצלחה הזאת נתנה כלים והשראה, אבל גם מדגיש את ההבדל: את ההירוגליפים כולם ראו על מונומנטים במצרים, ברומא ובאיסטנבול. כתב היתדות היה עלום לחלוטין.
כתב שאיש לא ידע עליו דבר
האתגר של כתב היתדות היה כפול: לא רק שאיש לא ידע לקרוא אותו, איש גם לא ידע איזו שפה הוא מקודד — ובהמשך התברר שמדובר בכמה שפות שונות שנכתבו באותה מערכת סימנים.
אדוארד הינקס: הכומר מהפריפריה
אחת הדמויות המרכזיות בסיפור היא אדוארד הינקס, כומר אירי מלומד שנתפס כתמהוני עם רעיונות משוגעים. דווקא הוא, מהפריפריה של עולם המחקר, הצליח לפענח מתוך הכתובות האשוריות את השמות הראשונים.
השמות שפתחו את הדלת
פריצת הדרך הייתה קריאת שמות גיאוגרפיים מוכרים בכתובות האשוריות ובאובליסק השחור: חמת, חטית, צור, צידון, עזה, עקרון, אשקלון, לבנון, מצרים, פרת, חידקל ונינווה. שמות שכל קורא תנ"ך מזהה — והוכחה שהקריאה עובדת.
הספקנים ומבחן האימות
רבים טענו שמדובר בקשקושים — לך תדע אם הקריאה נכונה. פרופ' כהן מתאר את הדרך שבה הוכח הפענוח, ואת הרגע שבו הקהילה המדעית השתכנעה שאפשר באמת לקרוא את כתב היתדות.
מה נפתח אחרי הפענוח
ברגע שהכתב נפרץ, נפתחו בפני החוקרים ספריות שלמות שהתגלו באשור: אלפי טקסטים היסטוריים, משפטיים, ספרותיים ודתיים ששינו מן היסוד את הבנת המזרח הקדום ואת הרקע של העולם המקראי.
נקודות מרכזיות
- פענוח החרטומים של שמפוליון סלל את הדרך ונתן השראה לפענוח כתב היתדות.
- בניגוד להירוגליפים המוכרים, על כתב היתדות איש לא ידע דבר — כתב זר לחלוטין.
- אדוארד הינקס, כומר אירי מהפריפריה, היה מהראשונים שקראו את הכתובות האשוריות.
- פריצת הדרך הייתה קריאת שמות מוכרים: צור, צידון, עזה, אשקלון, נינווה ועוד.
- הפענוח לווה בספקנות רבה, ונדרש מבחן אימות כדי לשכנע שמדובר בקריאה אמיתית.
- בעקבות הפענוח נפתחו ספריות שלמות של טקסטים ששינו את חקר המזרח הקדום.