פרק שני בסדרה על תולדות המזרח התיכון. פרופ' חגי ארליך ואלכס צייטלין חוזרים למלחמת העולם הראשונה ומסבירים איך קריסת האימפריה העות'מאנית, סייקס פיקו, הצהרת בלפור ושיטת המנדטים יצרו את המסגרת המדינית של המזרח התיכון המודרני.
מלחמת העולם הראשונה ריסקה את הסדר הישן. הטורקים הצעירים בחרו בגרמניה. הדרדנלים, סואץ, עיראק וחיפה הפכו לנקודות אסטרטגיות עולמיות. בריטניה ניהלה כמה מערכות הבטחות במקביל, ומהן נולד המזרח התיכון שאנחנו מכירים.
נקודות מרכזיות
- מלחמת העולם הראשונה ריסקה את הסדר הישן של האימפריות: העות'מאנית, הרוסית, האוסטרו-הונגרית והגרמנית
- הטורקים הצעירים דחפו את האימפריה לכיוון גרמניה ולכניסה למלחמה
- המזרח התיכון הפך לציר אסטרטגי בגלל סואץ, הדרדנלים, עיראק, חיפה והנפט
- בריטניה ניהלה כמה מערכות הבטחות במקביל: לערבים, לצרפתים, לרוסים ולציונים
- סייקס פיקו חשוב כסמל, אבל בפועל שיטת המנדטים החליפה את החלוקה האימפריאלית
- הצהרת בלפור שימשה גם כהכרה בציונות וגם ככלי בריטי לשליטה בארץ ישראל
- המנדט הבריטי בארץ ישראל היה שונה מהאחרים, כי לא הוקמה ממשלה מקומית ברורה
- הגבולות לא היו 'טבעיים', אבל הם הפכו למסגרת המדינית של האזור
אירופה לפני המלחמה: המשחק הגדול
השיחה נפתחת לא במזרח התיכון, אלא באירופה של סוף המאה ה-19. התחרות בין בריטניה לרוסיה על אסיה התיכונה ואפגניסטן, עליית גרמניה כמעצמה תעשייתית וצבאית, המרוץ על קולוניות באפריקה ובאסיה. הסדר הישן של האימפריות המסורתיות כבר היה שביר לפני שיצאה כדור הרגל הראשון.
למה האימפריה העות'מאנית הצטרפה לגרמניה
מהפכת הטורקים הצעירים בתחילת המאה ה-20 לא הצילה את האימפריה, אלא הובילה אותה לקרוב לגרמניה. הקשרים הצבאיים, האינטרסים המשותפים, והרצון לנצל את המלחמה כדי לאזן חשבונות ישנים עם רוסיה, כל אלה הכניסו את האימפריה העות'מאנית לצד שבסוף הפסיד.
המזרח התיכון הופך לחזית אסטרטגית
הדרדנלים, תעלת סואץ, עיראק, חיפה, ארץ ישראל. לא זירת לחימה מרכזית בתחילה, אבל ציר אסטרטגי עולמי שהלך ונעשה קריטי. הנפט הגה על האופק. הנתיבים הימיים שחשיבותם גדלה ככל שהמלחמה התארכה. המזרח התיכון הפך לשאלה גדולה שכולם רצו להשיב עליה לטובתם.
ההבטחה לערבים והמרד הערבי
בריטניה פנתה לשריף חוסיין בחיג'אז ופרצה פתח לשיתוף פעולה. ההתכתבות בין מק-מהון לחוסיין הייתה מכוונת מדי, לא מדויקת מדי. ההבטחה לעצמאות ערבית הייתה מעורפלת מספיק כדי שכל צד יפרש אותה כרצונו. המרד הערבי יצא לפועל. ארץ ישראל, לבנון, סוריה, ומה יקרה להם בסוף, נשאר פתוח.
סייקס פיקו: ההסכם שכולם מכירים
מאי 1916. מארק סייקס מצד בריטניה, פרנסואה ז'ורז' פיקו מצד צרפת, חלוקת האזור לאזורי השפעה. אבל כשמסתכלים בפועל על מה שקרה אחרי המלחמה, ההסכם המקורי כמעט לא יצא לפועל כפי שנכתב. רוסיה יצאה מהמלחמה, ארצות הברית נכנסה, ורעיון זכויות העמים של וודרו וילסון הסתר שינה את כל המשחק. שיטת המנדטים של חבר הלאומים החליפה את החלוקה האימפריאלית הגסה.
הצהרת בלפור והאינטרס הבריטי
נובמבר 1917. לורד בלפור כותב לרוטשילד. אבל מבין השורות: בריטניה קובעת שארץ ישראל תהיה תחת שליטה בריטית ולא תישאר בידי צרפת. הציונות קיבלה הכרה, אבל ארץ ישראל קיבלה שליט. המנדט הבריטי כלל מצד אחד את הצהרת בלפור ומצד שני לא הכריע בין יהודים לערבים. נקודת מוצא לקונפליקט שלא הסתיים.
שיטת המנדטים: קולוניאליזם בשפה חדשה
עיראק, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, עבר הירדן. לא קולוניות, אלא מנדטים. בשפה של חבר הלאומים, אלה שטחים שמעצמות מנדטוריות אמורות להכין לעצמאות. בפועל, השיטה נתנה לבריטניה ולצרפת שליטה מלאה עם ציפוי לגיטימי. המדינות שנוצרו ממשיכות להתקיים גם הרבה אחרי שהמנדטים הסתיימו.
האם הגבולות היו מלאכותיים?
ביקורת הגבולות המלאכותיים אמיתית: הם שורטטו בלי להתחשב בקהילות, שבטים, דת ושפה. אבל גם ההיפוך לא מדויק. מדינה מודרנית חייבת גבולות, מוסדות, בירה, צבא, חינוך. הגבולות שנקבעו נשארו, שכן לא היו גבולות ישנים ומקובלים שניתן לחזור אליהם. מה שנבנה על בסיסם, אפילו אם לא מושלם, הפך לעובדת חיים.
תובנה מרכזית
המזרח התיכון המודרני לא נולד רק מקווים ששרטטו בריטים וצרפתים על מפה. הוא נולד מהתנגשות בין מלחמה עולמית, אינטרסים אימפריאליים, לאומיות חדשה, ציונות, נפט, נתיבי שיט ושיטת מנדטים שניסתה להחליף קולוניאליזם ישיר בשפה חדשה של "הכנה לעצמאות".