מהעולם המכושף למודרנה: איך נולד האדם המודרני

בפרק השמיני בסדרת "ראשית האמונה", אלכס צייטלין וד"ר יואב אשכנזי עוברים מן העולם הקדום ומהפכת הציר אל השאלה הגדולה של המודרנה: איך הגענו להיות מי שאנחנו היום.

השיחה עוסקת במעבר מעולם מכושף, שבו כוחות, רוחות ואלים פעלו בתוך המציאות, אל עולם מודרני שבו האדם תופס את עצמו כסובייקט פנימי, סגור ונפרד.

דרך צ'רלס טיילור, הנצרות, החילון, הספק והאמונה המודרנית, הפרק מציג את ראשית הסיפור של העולם שאנו חיים בו.

תקציר הפרק

הפרקים הקודמים ניסו להבין מהו האדם דרך האדם הקדמון, האימפריות ומהפכת הציר. בפרק הזה השאלה משתנה: לא רק מהו האדם, אלא מי אנחנו, בני העולם המודרני.

המודרנה אינה רק טכנולוגיה ותעשייה. היא שינוי עמוק באופן שבו האדם חווה את עצמו, את העולם, את הדת ואת האמת. ד"ר אשכנזי מסתמך על הפילוסוף קנדי צ'רלס טיילור ועל מחקרים נוספים כדי לספר את הסיפור הזה בצורה מורכבת ולא פשטנית.

נקודות מרכזיות

• המעבר למודרנה הוא מעבר מעולם מכושף לעולם שבו האדם תופס את עצמו כסובייקט פנימי וסגור
• המסגרת האימננטית מאפשרת להסביר את העולם מתוך עצמו, בלי הכרח לפנות לאל או לכוח חיצוני
• החילון לא מחק את הדת, אלא יצר ריבוי עצום של אפשרויות דתיות, רוחניות ואתאיסטיות
• גם המאמין וגם האתאיסט חיים תחת לחץ וספק מודרני
• סיפורי החילון הפשוטים אינם מספיקים, כי הדת לא נעלמה
• הנצרות עצמה תרמה להיווצרות האדם הפנימי, הסובייקט והדת האישית
• גם צורות דתיות עכשוויות הן מודרניות במובן שהן מגיבות לתנאי העולם המודרני

העולם המכושף

בעולם שקדם למודרנה, הטבע לא היה חומר מת. עצים, נהרות, כוכבים, הרים ובעלי חיים נתפסו ככוחות חיים. משמעויות הגיעו אל האדם מבחוץ, מן העולם עצמו. האדם לא היה סובייקט סגור אלא יצור פתוח ונקבובי לעולם.

העולם הזה לא נעלם בבת אחת. בכפרים, בריטואלים ובחיים היומיומיים הוא נמשך עד התקופה המודרנית. גם היום, ברגעי אבל, חתונה, לידה ומוות, אנחנו עדיין מגיעים לגבול בין עולמות.

הסובייקט המודרני והמסגרת האימננטית

בעולם המודרני האדם מתחיל לתפוס את עצמו כסובייקט פנימי, סגור ונפרד. המשמעות אינה מגיעה מבחוץ, אלא נוצרת מבפנים. הטבע הופך לחומר, והאדם הופך למקור המשמעות.

המסגרת האימננטית היא עולם שניתן להסביר אותו מתוך עצמו, בלי צורך הכרחי באל, ברוח, באנרגיה חיצונית. זה לא אומר שכולם הפכו לאתאיסטים. גם המאמין וגם האתאיסט חיים בתוך אותה מסגרת מודרנית, שבה כל טענה דתית צריכה להתמודד עם הספק ועם אפשרויות אחרות.

הספק כמצב יסוד של המודרנה

הספק הוא אחד מתנאי היסוד של החיים המודרניים. המאמין חי עם ספק כי הוא רואה סביבו אנשים מוסריים שחיים אחרת ממנו. האתאיסט חי עם ספק מסוג אחר, כי הוא עדיין חווה רגעי מלאות, אהבה, יופי, ריקנות ופחד שאין לו תמיד הסבר פשוט.

המודרנה אינה מוחקת דת, אלא הופכת את האמונה ואת חוסר האמונה לעמדות שצריך לבחור בהן. שום דבר כבר אינו מובן מאליו.

התפוצצות דתית, לא היעלמות

הסיפור הקלאסי אומר: מודרניזציה, מדע, תיעוש וחינוך יביאו לחילון ולהיעלמות הדת. ד"ר אשכנזי מבקר את הסיפור הזה: הדת לא נעלמה. להיפך, העולם המודרני מלא צורות רוחניות חדשות.

ד"ר אשכנזי מציג שתי תופעות: "נובה", כאשר במאות ה-18 וה-19 מופיעות צורות חדשות של דתיות אישית, רומנטית ופנימית. ו"סופר נובה", כאשר משנות ה-60 של המאה ה-20 מתרבה מאוד מספר האפשרויות הרוחניות, הדתיות והאישיות.

המשפט "אני לא דתי, אני רוחני" הוא חלק מן התופעה הזאת.

סיפורי הפחתה וביקורתם

"סיפורי ההפחתה" הם הטענה שאם נסיר מן האדם דת, תרבות, מסורת ושפה, נקבל את האדם הטבעי, הניטרלי והרציונלי. אין אדם כזה. האדם תמיד מעוצב על ידי שפה, תרבות, היסטוריה, משפחה, ריטואל, זיכרון ומקום.

לא נכון להניח שכל התרבויות אמורות להתקדם לאותו מודל מערבי אחד. ההיסטוריה של המאה ה-20 מראה שגם בלי מלחמות דת אפשר להגיע לאלימות אדירה.

הנצרות ולידת האדם הפנימי

אחד הרעיונות המעניינים בפרק הוא שהנצרות עצמה תורמת, בטווח הארוך, לחילון. לא מפני שהיא נכשלת, אלא מפני שהיא מעבירה את הדגש אל הפנימיות, אל היחיד ואל האמונה האישית.

פאולוס הוא דמות מרכזית בהקשר זה: הוא מגשר בין העולם היהודי לעולם ההלניסטי, פותח את האמונה לגויים, מדגיש אמונה פנימית ולא רק חוק וריטואל, ומציע שכל אדם יכול להיות בן משפחתו של האל.

הנצרות הקתולית בימי הביניים שימרה הרבה מן הקסם והמקומיות דרך קדושים, שרידים, טקסים ומקומות קדושים. הכנסייה לא מחקה את הפולחנים המקומיים, אלא פעמים רבות סופגת אותם וממירה אותם.

חילון כמשהו שעבר על כולם

הטענה החשובה שעולה בפרק: החילון אינו משהו שעבר רק על אתאיסטים וליברלים. גם דתיים מודרניים, חרדים, אורתודוקסים ולאומיים חיים בתוך תנאי מודרנה. הם מגיבים לעולם מודרני, לספק, למדינה, לאידיאולוגיה ולשפה מודרנית. זה לא זלזול, אלא ניתוח.