ההרצאה השלישית בסמינר של יגאל ורדי עוסקת בשאלה לאן הולכת האמנות במאה ה-21 — ולמה השאלה הזאת נוגעת לחיים של כולנו. ורדי פותח בהנחה שהאמנות היא אספקלריה למציאות: לפעמים היא משקפת אותה, לפעמים משרטטת אותה, ולפעמים מנבאת מה עומד לקרות.
על רקע מה שוורדי מתאר כסכנת קיום של החברה המערבית, ההרצאה בוחנת מה האמנות העכשווית מגלה על התרבות שיצרה אותה. ורדי מציג את הרעיון מספרו 'תשוקת המחר': אין פרקסיס בלי תחזית — המוח האנושי מייצר תוכנית וירטואלית של העתיד לפני כל פעולה, וכך גם התרבות.
חלק מרכזי בהרצאה מוקדש לדוגמאות קיצוניות מאמנות הגוף העכשווית — אמן שגילח את כל שיער גופו, אסף את שערותיו והפרשותיו במבחנות ושכב מורדם בגלריה — ולשאלה מה מקרים כאלה אומרים על גבולות האמנות ועל מצבה של הרוח המערבית.
למה לשאול לאן הולכת האמנות
ורדי פותח בהצדקת השאלה: החברה הישראלית והמערבית נמצאות במשבר עמוק, והאמנות תמיד הייתה אספקלריה לחיים. הבנת כיווני האמנות היא הבנת הכיוון של התרבות שאנחנו חיים בה — ל-20, 30 ו-40 השנים הבאות.
אמנות כנבואה: תשוקת המחר
ורדי מציג רעיון מרכזי מספרו 'תשוקת המחר': אין פעולה בלי תחזית. גם בנוירולוגיה וגם בפסיכולוגיה ידוע שהמוח מבצע תכנות מקדים — תחזית וירטואלית — לפני כל מעשה. האמנות, כתוצר של אותו מנגנון, מנבאת לעיתים את מה שעומד לקרות לתרבות.
אמנות הגוף הקיצונית כמקרה מבחן
ורדי מביא דוגמה קיצונית: אמן שגילח את כל שיער גופו — גבות, ריסים, הכל — אסף את השיער ואת הפרשותיו במבחנות, ושכב מורדם בגלריה בשעות הפתיחה. מבקר האמנות רן שחורי כתב על כך: כל מה שנותר לי הוא רק לטעום את השתן.
מה זה אומר על התרבות המערבית
מתוך הדוגמאות האלה ורדי שואל את השאלה הגדולה: האם אמנות כזאת מבטאת חופש וביטוי סובייקטיבי, או עדות להתפרקות של הרוח המערבית. הדיון מחבר בין האסתטי לקיומי: מה שקורה בגלריה משקף את מה שקורה בציוויליזציה.
לאן פנינו
ההרצאה נחתמת בשאלה הפתוחה של הסמינר: לאן הולכת האמנות, ואיתה התרבות. ורדי אינו מציע נבואה פשוטה, אלא מסגרת חשיבה — להסתכל על האמנות כדי לקרוא את המפה של החברה שיצרה אותה.
נקודות מרכזיות
- האמנות היא אספקלריה לחיים: משקפת, משרטטת ולעיתים מנבאת את המציאות.
- ורדי מציג את החברה המערבית כנמצאת בסכנת קיום — והאמנות כעדשה להבנת המשבר.
- אין פרקסיס בלי תחזית: המוח מייצר תוכנית וירטואלית של העתיד לפני כל פעולה.
- אמנות הגוף הקיצונית משמשת מקרה מבחן לגבולות האמנות העכשווית.
- ההרצאה שואלת אם האמנות של המאה ה-21 מבטאת שחרור או התפרקות.
- השאלה לאן פני האמנות היא שאלה על עתיד התרבות המערבית כולה.