בפרק השלישי בסדרה על תולדות המזרח התיכון, אלכס צייטלין משוחח עם פרופ' חגי ארליך על העשור שבו האזור קיבל את צורתו הפוליטית החדשה: שנות ה־20 של המאה ה־20.
הפרק מתחיל אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר האימפריה העות'מאנית קורסת ובריטניה וצרפת נכנסות אל האזור כמנצחות. מתוך המציאות הזאת נולדת שיטת המנדטים, ועמה מתעצבות מסגרות מדיניות חדשות: עיראק, סוריה, לבנון, עבר הירדן, ארץ ישראל, וגם השינויים הגדולים בטורקיה, מצרים, סעודיה ואיראן.
חלק מרכזי בפרק מוקדש גם לארץ ישראל ולפלסטינים, להצהרת בלפור ולדרך שבה שנות ה־20 יצרו סדר אזורי שנראה יציב מבחוץ, אך בתוכו כבר נבטו המשברים של שנות ה־30.
מה קרה במזרח התיכון אחרי מלחמת העולם הראשונה?
הפרק נפתח בקריסת האימפריה העות'מאנית ובכניסת בריטניה וצרפת לאזור. זהו הרגע שבו המזרח התיכון עובר ממסגרת אימפריאלית ישנה לסדר חדש של מדינות, מנדטים וגבולות מודרניים.
סן רמו ושיטת המנדטים
ועידת סן רמו ושיטת המנדטים מעניקות לבריטניה ולצרפת מסגרת בינלאומית לניהול האזור. בפועל, מדובר בעיצוב מחדש של המפה לפי אינטרסים אימפריאליים, אך גם תוך התמודדות עם תנועות לאומיות מקומיות.
טורקיה של אתאטורק והסוף של האימפריה העות'מאנית
מוסטפא כמאל, לימים אתאטורק, מוביל את טורקיה למסלול חדש: מרפובליקה שנולדת מתוך שרידי האימפריה העות'מאנית ועד למהלך עמוק של חילון, לאומיות טורקית ומודרניזציה.
מצרים, הוופד והלאומיות המצרית
במצרים מתגבשת תנועה לאומית סביב מפלגת הוופד והמאבק בבריטניה. הפרק מציג את מצרים כמדינה שבה הלאומיות, הפרלמנטריזם והמאבק לעצמאות הופכים לכוח מרכזי בשנות ה־20.
ממשלת פייסל בדמשק והחלום הערבי הגדול
ממשלת פייסל בדמשק מייצגת רגע קצר שבו נדמה היה שאפשר להקים מדינה ערבית רחבה אחרי מלחמת העולם הראשונה. אבל החזון הזה מתנגש עם האינטרסים הצרפתיים ומסתיים בתבוסת מייסלון.
לבנון הגדולה והברית המרונית־צרפתית
לבנון הגדולה נוצרת מתוך שילוב בין אינטרס צרפתי לבין שאיפות האליטה המרונית. ההר הלבנוני מורחב לביירות, טריפולי, הבקאע ודרום לבנון, מתוך מחשבה שניתן לבנות מדינה נוצרית־מרונית חזקה מספיק.
עיראק: פייסל, הבריטים, הצבא והאליטה הסונית
בעיראק הבריטים ממליכים את פייסל ומנסים לבנות מדינה חדשה סביב בגדד, אליטה ערבית־סונית, צבא, פרלמנט וכלכלה. זהו ניסיון ליצור מדינה מודרנית מתוך חברה שבטית, דתית ואתנית מורכבת.
פלסטינה, הצהרת בלפור והמנדט הבריטי
בארץ ישראל נוצרת מציאות ייחודית: היהודים מקבלים מרחב לבניית מוסדות לאומיים בחסות המנדט, בעוד הפלסטינים אינם עוברים את אותה מודרניזציה פוליטית ונשארים לכודים במידה רבה במבנה חמולתי ומשפחתי.
סעודיה, חג'אז והמאבק ההאשמי
עליית בית סעוד וביטול ממלכת חג'אז משנים את האיזון בחצי האי ערב. המאבק בין בית סעוד לבית ההאשמי ישפיע בהמשך גם על עבר הירדן, עיראק, ירושלים והמערכת האזורית כולה.
איראן של רזא שאה והמודרניזציה מלמעלה
באיראן עולה רזא שאה ומקים את שושלת פהלווי. כמו בטורקיה, גם כאן יש ניסיון לבנות מדינה מודרנית, לאומית וחילונית יותר, אך מתוך הקשר איראני־שיעי שונה לחלוטין.
נקודות מרכזיות
- שנות ה־20 הן העשור שבו המזרח התיכון המודרני מקבל את המסגרות המדיניות החדשות שלו.
- בריטניה וצרפת עיצבו את האזור דרך שיטת המנדטים, אך נאלצו לעבוד גם מול אליטות, משפחות, צבאות ותנועות לאומיות מקומיות.
- ממשלת פייסל בדמשק הייתה רגע קצר של חזון ערבי כל־אזורי, שהסתיים בתבוסה מול צרפת.
- לבנון הגדולה נולדה מתוך שילוב של אינטרס צרפתי ואליטה מרונית שרצתה מדינה גדולה מספיק כדי להיות בת קיימא.
- בעיראק הבריטים בנו מדינה סביב המלך פייסל, גרטרוד בל, אליטה ערבית־סונית, צבא וכלכלה מודרנית.
- בארץ ישראל הצהרת בלפור והמדיניות הבריטית יצרו מציאות פוליטית ייחודית.
- הפרק מראה איך מתחת לפני השטח של שנות ה־20 כבר נוצרים המתחים שיתפוצצו בעשורים הבאים.